מראה יחזקאל על התורה
וביאור הענינים עפימ"ש (תהלים לז כה) לא ראיתי צדיק נעזב כו', דהנה יש חילוק בין האוכל בזכות עצמו או בזכות אבותיו, הגם שאין שום בן אדם שיש לו איזו זכות כמ"ש הבינה לעתים [ח"א דרוש א לראש השנה] ע"פ (תהלים סב יג) כי אתה תשלם לאיש כמעשהו בתחלה תשלם לו על שם העתיד כאלו כבר עשאו וא"כ הוא מחוייב בדבר והשכר אחר המעשה הוא בחסד, וע"כ נאמר בברכות (דברים כח ב) כי תשמע לעתיד, ובקללות נאמר [שם מה] כי לא שמעת על העבר, וזהו תקות החסד שהקב"ה צריך לפרנסו מחמת שהוא מעשה ידיו כי לא ברא האדם בשביל להצטער ולדאוג רק לטובה ולישב בנחת, אכן כשאין האדם עושה רצונו אז הוא בעצמו מקפח פרנסתו ואז אוכל בזכות אבותיו, אבל בלא"ה כל זמן שהאדם עושה רצונו של מקום אין צריך לכלום כי אין מחסור ליראיו, וכמ"ש (תהלים טז א) שמרני כי חסיתי בך ונאמר (ש"ב כב ג) אלקי צורי אחסה בו, דהיינו רק בעבור שהוא צורי וגואלי ובוודאי יזמין לי כל הצטרכותי, זהו לא ראיתי צדיק שהוא דבוק בבוראו מעולם אינו נעזב, אבל וזרעו שאינם אוכלים רק בזכות אבות יוכלו להיות נעזבים כשיתמה להם זכות אבות, והיינו עפימ"ש ותחת אשר אהב את אבותיך כו' ויוציאך עפימ"ש חכז"ל (שבת נה.) תמה זכות אבות עיי"ש בתוס' [ד"ה ושמואל אמר] שזהו רק לרשעים אבל לצדיקים לא תמה, וזהו ויוציאך בפניו של זעם, אבל זכות שאר צדיקים רק כשאוחזין מעשה אבותיהן וכמ"ש אצל פוקד עון אבות כו' וכמ"ש האלשיך על וזכרתי את בריתי כו', אבל מי שאוכל מחמת הבטחון אינו נעזב לעולם.
מראה יחזקאל על התורה
אבל העצה המיוחדת לזה הוא שאמרו [אבות פ"א ז] אל תתחבר לרשע שאל יטרוד מחשבתו כלל על עסקיו רק יהא בטחונו בבוראו ולא יצטרך להחניף לרשע ולהתחבר לו כלל, ולזה נאמר (תהלים לז כה) לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, דלכאורה קשה שינויי הלשונות שבמקרא הזה, וגם מה רבותא שהצדיק אינו נעזב הלא אין שום דבר שבעולם שנעזב מהשי"ת כי מיד שמסיר השגחתו יחזרו מיש לאין המוחלט, אבל ביאור הדבר שהכתוב הזהירנו (ישעיה כו ד) בטחו בה' עדי עד כו' צור עולמים, פירוש כי כשאדם אוכל בזכות אבותיו או בזכות עצמו יש שיעור לדבר שאח"כ כשיכלה אותו הזכות הוא נעזב מזכיותיו, משא"כ כשאינו לשום קיבול שכר רק ע"י מה שהוא דבוק בבוראו ובודאי הקב"ה ימלא חסרונותיו ועי"כ הוא דבוק בבוראו, הנה לדבר זה אין שיעור ותכלית ולעולם לא יופסק, ולכך אמר דוד (תהלים טז א) שמרני אל כי חסיתי בך, רק בעבור שאיני סומך על שום דבר רק עליך, וכמו כן אמר (ש"ב כב ג) אלקי צורי אחסה בו, בעבור שהוא אלקי צורי ובודאי יפרנס מעשי ידיו, וע"כ הזהיר הכתוב לבטוח בה' עדי עד שלא יופסק, ונתן טעם כי הוא צור עולמים והוא מחיה את הכל אעפ"י שאין שום זכות, וזה שאמר לא ראיתי צדיק נעזב מי שהוא צדיק באמת ודבוק בבוראו אינו נעזב לעולם מחמת שאינו אוכל בעבור שום חוב רק על דביקותו ובטחונו, וזרעו מבקש לחם, שזרעו אינו צדיק רק אוכל בזכות אביו, אינו מבקש לחם, אבל מ"מ אפשר שיהיה נעזב מזכות אבותיו שיתמו.
מראה יחזקאל על התורה
והנה ידוע שיש שני מיני צדקה הא' מה שנותנין בתורת אהבה ורחמנות כאהבת אב לבן לפי שהוא מעשי ידיו אעפ"י שאין לו עליו שום חוב וכמ"ש היערות דבש כנ"ל ע"פ אלקי צורי אחסה בו (ש"ב כב ג), והוא כי איך יזכה אדם עם ה' לבקש מלפניו שכר פעולותיו כי מי הקדימני ואשלם כו', אמנם מה שאנו מתפללין להשי"ת להשפיע עלינו כל צרכינו הוא על דרך שאמר איוב הטוב לך כי תמאס יגיע כפיך, שבוודאי לא ברא הקב"ה את האדם שיצטער בעוה"ז, וכמ"ש אני שנבראתי לשמש את קוני כו', וזה"ש אלקי צורי אחסה אחרי אשר הוא בוראי וצורי לכך אחסה בו שבוודאי יזמין לי כל צרכי כחובת אב לבנים, והמדה השנית בנתינת הצדקה הוא מה שנותנין רק בתורת צדקה ולא בעין יפה ומחמת אהבה רק לצאת י"ח, והחילוק בין שניהם שהנתינה בתורת אהבה כאב לבן הוא הוא ביד פתוחה למלאות כל חפץ השואל משא"כ אם נותנין בתורת צדקה שהוא בצרות עין ובצמצום.